פרשת מטות מסעי

by azorlieli | Jul 9, 2018 | פרשת השבוע

פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע שלפנינו עוסקת בנושא חשוב שמהווה אבן יסוד בתרבות היהודית: קדושתה של התחייבות מילולית; אך תחילה נזכיר כי אנו נמצאים כעת לקראת סופו של ספר במדבר, דהיינו לקראת סוף מסעם של בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים  לפני שיגיעו לארץ שהובטחה להם על ידי הקב”ה. לקראת סוף הפרשה מסופר על תחילת ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

פרשת מטות מסעי נפתחת בכינוסם של ראשי המטות על ידי משה רבנו ובלימודם את הדינים הקשורים בנדר ובשבועה, ובפרט את הבסיס לעצם קיומם, הלא הוא “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”: אם אדם התחייב לנדר או לשבועה אזי אל לא להחיל את דברו (כלומר לחלל) אלא עליו לעשות כפי שיצא מפיו (שנדר או נשבע).

חובות של מילים

משה מלמד את ראשי המטות כי נדר או שבועה הם לא סתם אמירות אלא התחייבות של ממש. אדם שנדר או נשבע דבר מה אינו יכול פשוט להתעלם, להתכחש או לבטל את דבריו. הוא מחוייב להם, ואם ברצונו להתיר את נדרו או שבועתו אזי עליו לעשות זאת על פי כללים נוקשים ומדויקים שאינם פשוטים כלל. למעשה, קדושתם של נדר או שבועה גדולים כל כך, עד שהתפילה “כל נדרי” להתרתם נקבעה ליום הקדוש ביותר הקיים בלוח השנה העברי, הוא יום הכיפורים.

מדוע דווקא עכשיו, על סף כניסתם של בני ישראל אל ארץ ישראל הקדושה, מדבר משה על נדרים ושבועות? משום שבקרוב מאוד עתידים אנו לבנות יחד חברה חדשה בארץ המובטחת, וחברה זו תהיה מושתתת על אמון ועל אמונה. אילולא החברה תהיה מבוססת על נאמנות אדם להתחייבויותיו המוסריות, אזי מובטח לה כי תשקע באנרכיה.

למה שאדם ירצה לשמור על חוקים? יתכן ששמירה על החוק תישא בצידה שכר או שאי-שמירה עליו תגרור עונש, אולם על פי תורת ישראל הקדושה אדם ישמור על החוק משום שהוא רוצה לעשות כן. זהו המיוחד בחברה היהודית: לא הרצון להרוויח או החשש להיענש, אלא הרצון להפגין מחוייבות מוסרית איש כלפי רעהו ואיש כלפיו אלוקיו.

זו הסיבה בעטיה משה רבנו מזכיר ומלמד את נושא הנדרים, השבועות וקדושתם: דווקא בגלל כניסתם הקרובה של בני ישראל לארץ המובטחת ותחילת בניית החברה המיוחדת, הייחודית, שאין כדוגמתה בכל העולם כולו. הבטיחו וקיימו. הישבעו ועימדו בדבריכם. נדרו והיו נאמנים למילתכם.

סיכום המסע וההכנה לכניסה לארץ המובטחת

החלק השני של פרשת השבוע הוא גם זה שמסיים את החומש הרביעי, “במדבר”. תחילה נמנים כל התחנות שבהן עצרו בני ישראל במסעם במדבר, החל מיציאת מצרים הזכורה מליל הסדר ועד למסע האחרון אל ערבות מואב. זהו למעשה סיכום כל שנות הנדודים של בני ישראל במדבר, ארבעים שנה בתוך ארבעים ותשעה פסוקים, רגע לפני שמתחילות ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר הם פרק זמן של דור אחד. כעת, משהמסע הארוך הגיע לקיצו, כל בני ישראל שיצאו ממצרים כבר הלכו לעולמם והעמידו דור חדש, דור המדבר, שהוא זה שייכנס לארץ ישראל. תחילה מתוארים גבולות ארץ ישראל אשר ייעד הקב”ה לבני ישראל, ולאחר מכן מונה משה רבנו את רשימת המנהיגים החדשים, יוצאי דור המדבר, אשר יובילו את העם אל הארץ המובטחת וינהלו את בניית החברה היהודית החדשה.

בהמשך הפרשה מקבלים בני ישראל מספר ציוויים מאת הקב”ה באמצעות משה רבנו. בין היתר הם מצווים להשמיד כל זכר לכל פסל או כלי עבודה זרה שבהם יתקלו עם כניסתם לארץ החדשה, בה יושבים עדיין עובדי אלילים; וכן ניתנות להם הוראות חלוקת הארץ לנחלות, קביעת ערים עבור שבט לוי וערי מקלט.